לפעמים זה אפילו לא נתפס כבעיה: אי נוחות קטנה, כמה טיפות בשעת צחוק, קפיצה או ריצה – תחושות חולפות שקל לייחס לעייפות, סטרס או לאופי הגוף. לכן רבות מהנשים פשוט לא מייחסות לזה חשיבות. לא כי הן מסתירות או נמנעות מהנושא, אלא כי זה לא נראה משהו שחשוב כרגע, ולא מפריע לחיים כאן ועכשיו.
לפי מחקרים אפידמיולוגיים, אצל בערך אחת מכל שלוש נשים מופיעים בשלב כזה או אחר בחיים מקרים של דליפת שתן, לרוב בצורה קלה. עם זאת, רוב הנשים לא מדברות על זה – לא עם קרובים ולא עם רופא – בגלל בושה או תחושת "זה נורמלי בגיל" או "תוצאה של הלידה".
וזה מובן: על שינויים כאלה לא נוהגים לדבר, כי הם לא נראים כמו מחלה. אבל יש פרט חשוב – הגוף שולח פעמים רבות את האותות שלו בצורה עדינה, לא כדי להפחיד או ליצור חרדה, אלא כדי לתת לנו הזדמנות לשים לב בזמן ולדאוג לנוחות ואיכות החיים שלנו.
הופעת סימנים ראשוניים – אינה סיבה לפאניקה, אך היא אות חשוב שכדאי להקשיב לו ולדון בו עם רופא. בשלב הזה, השינויים ניתנים לתיקון בצורה קלה ועדינה יותר, בעוד שעם הזמן, ללא תשומת לב, התסמינים עלולים להחמיר ולהשפיע באופן ניכר על הפעילות היומיומית, על הביטחון בתנועה ועל השקט הפנימי.
אם אתן מבחינות בשינויים כאלה – זה סיבה להתייחס אליהם ברצינות ולדבר על כך בשקט עם רופא. בשלב מוקדם, בעזרת שיטות מודרניות של טיפול פיזיותרפי, אפשר לפתור את הבעיה הרבה יותר בקלות ובעדינות.